<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"י</h1>
<h2>דף יב.</h2>
כנים ופרעושים הסכימו רוב הפוסקים שהכנים הם הלבנים, והן מזיעת אדם והפרעושים הם השחורים המקפצים וכנים מותר להורגן אפילו מי שמפלא כליו כלומר שמבער כליו מן הכנים אבל הפרעושים אסור כדאמרינן [ק"ז ע"ב] ההורג פרעוש חייב ואפילו למוללו באצבעותיו ולזורקו אסור גזיר' שמא יהרגנו וכן הסכימו קצת המפרשים וכן נראה מפרש"י אבל קצת המפרשים כתבו כי בכנה הנמצאת על בשרו או בכליו מותר להורגה אבל המפלא כליו ומבערם מהכנים ומהפרעושים אסור להרוג הכנים גזירה שמא יהרוג הפרעושין אבל מולל הכנים באצבעותיו וזורקן וכן נראה סברת רי"ף שהביא ההיא [י"ב ע"א] מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. וכן נראה סברת הרמב"ם שכתב המפלא כליו בשבת מולל הכני' וזורק ומותר להרוג הכנים בשבת עד כאן. ויש מהגדולים שכתבו שאפילו פרעוש מותר להרגו אבל ההיא דאמרינן דההורג פרעוש חייב הוא מין א' שפרה ורבה ופרעוש שאמרנו אינו פרה ורבה וראשון עקר כי ליכא מאן דפליג שהפרעוש (הסחו') [השחור] המקפץ שאסור להרגו כך פשוט ומוכח בשבת. ואפילו לדברי האוסרים מי שמפלא כליו להרוג הכני' שמא יהרוג הפרעושי', המפלא ראשו מותר להרוג הכנים שאין נמצאים שם פרעושים.
<h2>דף יט.</h2>
נותנים מזונות לכלבים בחצר בשבת ואם נטלן ויצא אין נזקקין כך פשוט בשבת פירוש כשנתנם לו ע"ד שיאכלם בחצר כך פשוט [לקמן קנ"ה ע"ב] דנותנין מזונות לכלב דמזונותיו עליך אבל לא ל(ה)חזיר.
<h2>דף נא:</h2>
במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה בשבת פירוש כבר אמרו חכמים כי אדם מצוו' על שביתת בהמתו ולפיכך כל דבר שעל הבהמה בצוארה או בראשה שאינו עשוי לשמירה אלא לנוי ואין דרכה לצאת בו הוי משוי ואסור שתצא בו הבהמה וכל דבר שהוא לשמיר' מאח' שדרכו בכך מותר שתצא בו הבהמה וכל דבר שהוא לשמירה יותר מדאי כי היה יכול לשמרה בדבר פחות מזה הוי משוי ואסור פירוש ודוקא שתהא שמירה גדולה שאם היה דבר שיש בו שמירה בינונית אפילו שהיתה נשמרת בדבר מועט מזה מותר. וכמו כן כל דבר שהוא חשוב ואם יפול ממנה שמא יבא להביאו הוא בעצמו אסור לצאת בו הבהמה כאשר אכתוב. והסוס שדרכו עתה לצאת בזה הזמן ברסן הנקרא פירנ"ו או באפסר הנקרא קאבישטר"ו יוצא בזה כלומ' בא' מהן ולא בשניהם יחד. וכל דבר שעשוי לנוי הבהמה אסור לצאת בו וכל אלו שאמרנו שמותר לצאת בהן הבהמה מות' לצאת בהן בין נמשכין כלומר שימשכה בו בין כרוכין כלומר שיהיה כרוך אותו הדבר בבהמה כאשר תאמר החבל סביב צואר' וכיוצא בו שיהיה כרוך פירוש כי אפילו שיהיה כרוך יש בו שמירה שאם תברח הבהמה יכול לתופסה באותה כריכה כל זה פשוט ומוכח בשבת. ועוד פשוט והסוס יוצא בשיר כלומר לשון שירין חבל עשוי כמין ענק תלוי בצוארו או רצועה סביב צוארו ובה תלויה טבעת ומשימין חבל בטבעת כדי להוליכו.
<h2>דף נג.</h2>
חמור יוצא במרדעת שקושרין עליו כדי שלא יצטנן ודוקא שקשור לו מע"ש אבל בשבת לא יקשרנו עליו כדי לצאת בו ברשות הרבי' דנראה כהולך למקום רחוק אם לא יהיה קשור לא יצא בו אבל לתוך חצרו ולא לצאת לרשות הרבי' מותר ליתן עליו המרדעת ולקשרו אבל אוכף שנוש' עליו המשוי אסור ליטלו ממנו בשבת אע"פ שצריך לצנן הבהמה כשהיא באה חמה מן המשוי ומן הדרך ומותר להוליכה ולהביא' בחצר והאוכף נופל מאליו וכל שכן שאסור ליתן עליו האוכף אפי' בחצר כך פשוט בשבת כשנותן הרסן על ראש הבהמה צריך ליזהר שלא יסמוך גופו על ראשה שמשתמש בב"ח כך כתבו בתו' וכן מוכח מהירושלמי [ה"ב]. טרסקל הוא שק או סל שמשימין בו מספא לבהמה וקושרין אותו בראש הבהמה ומשימין פיה לתוכה כדי שלא תטרח להשפיל עצמה בכל פעם לאכל המספא אסור להניחו לבהמה בשבת אפילו בחצרו כך פשוט בשבת. ועוד פשו' ולא תצא עם טרסקל ברשות הרבים פי' אפילו קשור לה מערב שבת.
לא יצא הסוס בזנב שועל פירוש שמשימין לו בשביל עין הרע ולא בזהורית שבין עיניו פירו' שמשימין לו לנוי ולא העזים בכיסין שבדדיהן פירוש כדי שלא יפול החלב לארץ או כדי שלא יזוקו דדיהן בקוצים ולא פרה בחסימה שבפיה ולא סייחין בטרסקל שפירשתיו למעלה בזה החלק ולא בסנדל של ברזל שמשימין לה ברגליה שלא יזוקו ולא בקמיע שאינו מומחה לבהמה אע"פ שהוא מומחה לאדם אבל במומחה לבהמה מותר כמו באדם ובאדם פירשתי [לקמן ס"א ע"א] קמיע מומח' ויוצאה באגד שעל גבי המכה ובקשקשין שעל גבי השבר כלומר בשנשברה רגלה משימין סביב לעצם דפין דפין כדי להעמיד העצם ובשליא המדולדלת בה שאינה יכולה לצאת מכל וכל ומטיילת עם זוג שבצוארה בחצר ובלבד שיהיה פקוק עם צמר או עם שום דב' כדי שלא יוליד קול הענבל שבתוכו ופוקקו בשבת ולא יצא עם הזוג ברשות הרבים אפילו פקוק כך פשוט בשבת.
<h2>דף נג:</h2>
סכין בשמן מכת בהמה ומפרכין אותה כלומר כדי להסיר גילדי המכה ודוקא בתחלת מכה משום צער אבל בגמר המכה שקרובה להתרפא והוי תענוג לה אסור. ובהמה שאכלה כרשינין הרבה ואינה יכולה להוציא יריצנה בחצר כדי שירפו בני מעיה ותוציא רעי. וכן בהמה שאחזה דם מעמידין אותה במי' כדי שתצטנן כך פשוט בשבת פירוש דלא גזרינן בבהמה משום שחיקת סמנים.
הזכרים יוצאין לבובים והן מטלניות מרוקמות שמייפי(י)ן בהן הבהמה. או ר"ל עור שקושרין להם כנגד לבביהם שלא יפלו עליה' זאבים או עור שקושרין להם תחת זכרותם שלא יעלו עליהם זכרים. ונקבות יוצאות שחוזות כלומר שאוחזין האליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים. וכן כבולות כלומר שיכבוש האליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהם זכרים. ויוצאות (כבורות) [כבונות] כלומר כשנולד השה מלבישים אותו בבגד כדי שלא יטנף צמרו ויהיה נקי כדי לעשות כלי מילת.
<h2>דף נד.</h2>
והעזים יוצאות צרורות כלומר דדיהן כדי ליבש כלומר כשרוצין ליבש החלב כדי שיתעברו צוררין דדיהם בטוב שלא יפול ולא יביאנו ברשות הרבים אבל לא לחלוב כלומר שלא יצא' צרורות שצוררין דדיהן לחלב שלא יפול לארץ החלב דלא מיהדק אלא רפוי ושמא יפול ממנה ויביאנו ברשות הרבים כך פשוט בשבת וכן פסק רי"ף כרבי יהודה שיש חלוק בצרורות בין ליבש בין לחלוב וכן כתב הרבי יונה וכן מוכח בירושלמי [ה"ב] אבל לפי גרסת רש"י וכמה פסקנים דגרסי אמר רבי יוחנן הלכה כת"ק אין הפרש בין ליבש בין לחלו' כי בכל ענין יוצאות.
לא יצא הגמל במטוטלת כלומר כר אחד קטן מצמר או מדבר רך שמשימי' לו תחת זנבו כדי שלא ישרוט בשרו הרצועה שתחת זנבו הקשורה במרדעת מאחוריו ואותה רצועה עשויה כי כשיורדת הבהמה שום ירידה שלא יפול משאה בפני' לא יצא באותו מטוטלת שמא יפול ויביאנה בידו אבל אם קשר' בזנבו או בטליתו בענין שלא יפול מותר. ולא יצא בהמה לא עקוד ולא רגול כלומר עקוד כי מנהג הוא לשים כבלים ברגלי הבהמה או שום קשר שלא יברחו ועקוד הוא כשבא הכבל מיד לרגל. ורגול שמשים יד הבהמה וכופלו על זרועו וקושר ונשארו לו שלשה רגלי' ואינו יכול לברוח כך פשוט ועוד פשוט ולא יקשור כמה בהמות זו עם זו ויוליך הוא א' וכשמושך הא' ילכו כלן שנרא' כהולך לחנגא כלומר לשוק למכו' אבל מחבר כל החבלים כלם מכל האפסרים ומוליכן.
כשמושך הבהמה בשבת עם האפסר שהוא החבל כמו שכתבתי למעלה [נ"א ע"ב] אם בא לשאל לנו בכמה מותר לצאת מתחת ידו החבל אומרים לו שצריך שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח ומכל מקו' אין איסור עד טפחים. וצריך כמו כן שימשוך כל כך החבל ויהיה מתוח בין ידו ובין הגמל שיגביה החבל מן הקרקע טפח שאל"כ [לא] יראה לו שהחבל לשמירת הגמל מאחר שהוא רפוי כל כך בי' ידו ובין הגמל ואינו נמתח ומגיע לארץ קרוב לטפח וכמו כן אם יצא החבל מתחת ידו טפח או טפחיים יראה שאינו מאפסר הבהמה כך פשוט בשבת.
<h2>דף נד:</h2>
לא תצא הבהמה בסולם שבצוארה כלומר שיש לה מכה עושין לה בצוארה דפין דפין כמו סולם וקשו' בלחי שלבו כדי שלא תאחוז ראשה (ויחרך) [ויחכך] המכה עם שיניה ולא ברצוע' שברגלה כלומר כשהבהמה פסיעותיה קצרים או שמכין רגליה זו בזו כשהולכת עושין לה טבעת מחבל או מעץ ברגליה וקושרין אות' למעלה מפרסו' הרגלי' ואין יוצאין התרנגולי' בחוטי' שעושי' להם לסימנים ולא ברצועות שברגליהם שמשימין לה' מרגל לרגל כדי שלא ישברו כלים. ואין הזכרים יוצאים בעגלה שתחת אליתם כי יש ארצות שאלית הכבש גדולה ושמנה הרבה והיא כבדה וקושרין לבהמה עגלה תחת זנבה ועליה הולכת האליה כדי שלא תלקה בסלעים כי כל אלו הדברים חשובים ואם יפול ממנה שמא יביאנו הוא בעצמו ד' אמות (לרשות) [ברשות] הרבים. ואין הרחלות יוצאות חנונות כלומר עץ יש בכרכי הים ו(י)חנון שמו ומניחין אותו בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו תולעי' שבראשה כי הזכרים אינם צריכים לזה כי מתוך שמנגחין זה לזה יפלו והזכרים מותרי' לצא' בהם כי אינו חשו' לגבי זכרי' ולא יבואו להביאו אפילו יפול ממנו כי בלא העץ יפלו. א"נ חנונות קיסם של רותם שמשימין בחוטמה. ואין העגל יוצא בגימון כלומ' עול קטן שמשימין לו בצוארו ללמדו לכוף ראשו כדי שיהא למוד לעול לחריש' מלשון הלכוף כאגמון ראשו. לא פרה בעור הקופר כלומר עור שרץ הנקרא אריזו והו' עשוי כמו קרנים וקושרים אותו בדדי הפר' כדי שלא יקרו אותה שרצים. ולא פרה ברצועה שבין קרניה בין שעשויה לנוי בין לשמו' אותה כי היא שמיר' יותר מדאי כמו שכתבתי למעלה [נ"א ע"ב] והוא משוי. כך פשוט בשבת.
<h2>דף נח.</h2>
ולא תצא בהמה בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה פירוש אפי' פקוק שאינו משמיע קול לרשות הרבים כמו שכתבתי למעלה [נ"ג ע"א] ולא בזוג שבכסותה פירוש כמו שעושין לסוסין כי כל זה מפני שנראה כמוליך לשוק כך פשוט בשבת.
<h2>דף קו:</h2>
הצד צפור דרור למגדל שהוא המקו' שמכניסין אותו כשצדין אותו שאין יכול לצאת חייב אבל הצדו לבית פטור אבל אסור דצפור דרור אינה מקבלת מרות אבל שאר עופו' לבית נמי חייב. והצד צבי לגנה ולחצר ולביברים כלומר קרפיפות מוקפין (דכל המחוסר) [כל שמחוסר] צידה עדין פטור אבל אסור דלא עשה מלאכתו משלם וכל שאינו מחוסר צידה שצדו מכל וכל חייב.
הצד דגים וחגבים צרעים ויתושים בשבת פטור אבל אסור דאין במינו נצוד דכל שבמינו נצוד חיי' וכל שאי' במינו נצוד פטור כך פשוט בשבת.
צבי שנכנס לבית ונעל א' בפניו חייב נעלוה שני' פטורי' אבל אסורים לא היה יכול הא' לנעול הפתח לבדו ונעלוה שני' חייבין.
ישב על הפתח ולא מלאהו בענין שהיה יכול לצאת בו הצבי ובא השני ומלאהו חייב ישב האחד על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו ועמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור וזה פטור ומותר שלא עשה כלום דלמה זה דומה לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו.
<h2>דף קז.</h2>
נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך.
נחש או עקרב הצדן חייב ואם כמתעסק שלא ישכנו פטור ומותר לכתחלה ואם צדו לרפואה חייב. וכופין הקערה עליהן בשביל שלא תשוך כך פשוט בשבת.
ח' שרצים האמורים בתורה שהם החולד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמ' הצדן חייב וכן החובל בהן דיש להם עור ויצבע אותו הדם ואפילו לא יצא מאחר שנצרר הדם סוף העור לינקב ויצא הדם וכמו כן נצבע העור בצרירת הדם ושאר שרצים כגון תולעת וחלזונות ועקרבים הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור אבל אסור דאין במינו נצוד וכן החובל בהן אע"פ שנצרר הדם, זולתי אם יצא הדם. (והצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור אבל אסור) הצד חיה ועוף שברשותו פטור אבל אסור והחובל בהם חייב דיש להם עור כמו שאמרנו בח' שרצים כך פשוט בשבת.
<h2>דף קז:</h2>
ועוד פשוט ההורג פרעוש חייב והצדו בשבת פטור אבל אסור וכתבו התו' ודוקא שצדו על גבי קרקע או על בגדיו מבחוץ אבל אם הוא על בשרו ונושכו מותר ליטלו מעליו דאינו מתכוין אלא כמתעסק שלא ישכנו כדאמרינן בנחש [בסמוך] ואין בו איסור טלטול כדאמרינן [לעיל מ"ב ע"א] בקוץ ברשות הרבים דמוליכו פחות פחות מד' אמות.
כנים ופרעושים הסכימו רוב הפוסקים שהכנים הם הלבנים, והן מזיעת אדם והפרעושים הם השחורים המקפצים וכנים מותר להורגן אפילו מי שמפלא כליו כלומר שמבער כליו מן הכנים אבל הפרעושים אסור כדאמרינן [ק"ז ע"ב] ההורג פרעוש חייב ואפילו למוללו באצבעותיו ולזורקו אסור גזיר' שמא יהרגנו וכן הסכימו קצת המפרשים וכן נראה מפרש"י אבל קצת המפרשים כתבו כי בכנה הנמצאת על בשרו או בכליו מותר להורגה אבל המפלא כליו ומבערם מהכנים ומהפרעושים אסור להרוג הכנים גזירה שמא יהרוג הפרעושין אבל מולל הכנים באצבעותיו וזורקן וכן נראה סברת רי"ף שהביא ההיא [י"ב ע"א] מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. וכן נראה סברת הרמב"ם שכתב המפלא כליו בשבת מולל הכני' וזורק ומותר להרוג הכנים בשבת עד כאן. ויש מהגדולים שכתבו שאפילו פרעוש מותר להרגו אבל ההיא דאמרינן דההורג פרעוש חייב הוא מין א' שפרה ורבה ופרעוש שאמרנו אינו פרה ורבה וראשון עקר כי ליכא מאן דפליג שהפרעוש (הסחו') [השחור] המקפץ שאסור להרגו כך פשוט ומוכח בשבת. ואפילו לדברי האוסרים מי שמפלא כליו להרוג הכני' שמא יהרוג הפרעושי', המפלא ראשו מותר להרוג הכנים שאין נמצאים שם פרעושים.
השולה דג מן הים שהיה כבר נצוד בים והוציאו לחוץ כיון שיבש בו כסלע חיי' משום נטילת נשמה ודוקא שאותו סלע יבש היה בין סנפיריו ולא יבש ממש אלא מאחר שזב ריר משם ונמשך שם האצב' כשמניחו עליו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכא:</h2>
צואה של תרנגולים אם היה חצר שמשתמש בה מותר לגבבה ולטלטלה ולהוציא' משם כדין גרף של רעי שמות' לטלטלו בשבת. ואם היא מחצר אחרת אסור לטלטלה ואם מתירא מקטן שמא יזוק בה מותר לכוף עליה כלי כך פשוט בשבת.
ה' מותרים להרגן בשבת ואלו הן זבוב שבמצרי' וצרעה שבננו' ועקרב שבהדייב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה שבכל מקום ואפילו אינם רצים אחריו וכל שאר המזיקים אם רצין אחריו מותר להרגן אפילו שאין בהם סכנה אלא שמזיקין מאחר דקיימא לן כרבי שמעון דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ובמקום נזק התירוה לכתחלה חכמים. ועקרב שבכל מקום דורסו לפי תומו ואפי' שאינו רץ אחריו וכן נחש שבכל מקום כך פשו' ומוכח בשבת.
<h2>דף קכב.</h2>
מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים בשבת ולא חיישינן שמא יתלשם הוא בידים ויאכילם לה. אבל על דבר מוקצה כגון עשבים שנתלשו בשבת וכיוצא בו שהוא מוקצה לטלטלו אסור להעמיד עליו בהמתו לאכל שמא יטלנו בידים ויאכילם לה אבל מותר לו לעמוד בפניה בענין שתלך היא על אותו דבר מוקצה ותאכל ולא יעמוד הוא שם בקרוב כדי שלא יטול ויאכיל כמו שכתבתי כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכח.</h2>
כל שהוא מאכל בהמה שמגדלין אות' תדיר מותר לטלטלו כלומר שרגילין סתם בני אדם לגדלם לפי שאסור לטלטל חצב אף על פי שראוי לצבאים ולא הלוף אף על פי שראוי למאכל עורבים וכן חרדל אע"פ שהוא מאכל ליוני' שאוכלי' אותו בדחק ולא מטלטל שברי זכוכית אע"פ שהוא מאכל לנעמיו' ולא חבילי זמורות אע"פ שהוא מאכל לפילים כך פשוט בשבת.
חבילי קש וחבילי עצים וכן כל דבר שראוי למאכל בהמה אם הכניסו לעצים אין מטלטלין אותן ואם למאכל בהמה מטלטל אותן ומותר לאכל ממנו אדם כך פשוט בשבת.
<h2>דף קכח:</h2>
כופין הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו ובהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה ואע"ג דמבטל כלי מהיכנו, דביטול כלי מרבנן וצער ב"ח מדאוריתא ודוק' דלא אפשר לפרנסה באותו מקום שנפלה אבל אפשר נותן לה מזונו' במקומה ומדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא ברשות הרבים. פירוש מדדין אוחז בצוארו ובצדדיו וגוררו ומסייעו לילך ומנענעו ברגלו, אבל תרנגולת דוחה אותה עד שתכנס אבל לא מדדה אותה כלומר שלא יאחוז בגופה ורגליה נוגעים בארץ ומוליכה דמקפיא נפשה כלומר מגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה (מנטלה) [מטלטלה], אבל לא אווזין כשאוחזין אותן בגפיהן והם הולכים ברגליהם כך פשוט בשבת אין מילדין הבהמה בשבת כך פשוט ומוכח בשבת ואם מסעדים אותה כתבתיו ביום טוב [נ"ד] ח"א.
<h2>דף קמ.</h2>
אין שורין הכרשינים לבהמה ולא שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה או לתוך הכלכלה פי' ואם יצא שם פסלת יצא ואינו נראה ככובר. ואין כוברין התבן שיצא ממנו הקש הדק ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס פירוש שיצא ממילא מן הכברה קצת מן המוץ כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמ:</h2>
הוצא דירקא אם ראוי למאכל בהמה מותר לטלטלו ואם לאו אסור כך פשוט בשבת.
אין מסלקין לצדדין מאבוס הבהמה לא גריפת האבוס ולא התבן שלפניו ולא דוקא באבוס דקרקע דחיישינן משום אשוויי גומות אלא אפי' באבוס דכלי. ונוטלין מן המאכל מלפני בהמה זו ונותנין לאחרת ודוקא מלפני יפה לפני רעה אבל לא בהפך כיצד חמור שאין מוצי' רירי' מפיו נותנין לפני השור אבל לא בהפך שהשור מוציא רירין הרבה. ונוטלין מלפני בהמה שאינה מעיינת מה שאוכלת כגון חמור שאוכל קוצים וברקונים ונותנין לפני בהמה אחרת שמדקדקת במאכלה שאין הרוע תלוי אלא ברירין שבפיה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנד.</h2>
המחמ' אחר בהמה בשבת אין בו כרת כי אם לאו כך פשוט ביבמות [ו' ע"א] בגמרא.
<h2>דף קנד:</h2>
מי שהחשיך לו בדרך ומולי' בהמה עמו עם משוי כשיגיע בהמתו לחצ' החיצונה נוטל כלים הניטלין בשבת מעליה ושאין ניטלין מתיר החבלים והשקים נופלין ואם היא טעונה דבר שישבר והוא דבר שאסור לטלטלו כגון כלי זכוכית שמקיזין בהן דם מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם ומתיר החבלים והשקים נופלין מאליהן ודוקא שהמשוי קטן שאם ירצה ישמיט מתחתיהן הכרי' והכסתות ולא יבטל כלי מהיכנו אבל גדול שאינו יכול ליטלן מתחת המשוי אסור דקא מבטל כלי מהיכנו ויש דברים שאפילו במשוי קטן לא חיישינן (לשרירתם) [לשבירתם] ואין מניחין כלים תחתיהן אלא השקי' נופלין ואף על גב דקיימא לן דכלי ניט' לדבר שאינו ניטל מכל מקו' עודן עליו מבטל כלי מהיכנו ואסור דלא התירו ביטול כלי מהיכנו בעודן עליו אלא בהפסד מרובה. ולא יניח המשוי עד מוצאי שבת משו' צער ב"ח דקיימא לן דהיא דאורית' וכן הסכימו רוב הפוסקים כך פשוט. להשתמש בב"ח בשבת אסור ולאו דוקא בגופה אלא אפילו בצדדין של גופה אסור אבל בצדי צדדין מותר כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנה.</h2>
יש דברים שקושרים אותם ולא יאכלם בלא התרה. ויש דברים שלא יאכלם עד שיפרכם ביד והם נקראים בלשון חכמים במשנה כיפין ומפספסין ר"ל מפרכין וכל דבר שתאכל הבהמה בהתרה לבד מתירין לשוויי אוכלא כלומר לעשותו אוכל לבהמה אבל לא מפרכין דמטרח באוכלא לא טרחינן וכל דבר שלא תאכלנו עד שיפרכם ביד מפרכין לשוויי אוכלא ולפי' אין מרסקי' השח' ולא החרובי' לפני הבהמה בין דקה בין גסה ומתירין פקיעי עמיר אפילו שתאכלם בלא התרה כאשר אפרש [לקמן קנ"ו ע"ב] כך פשוט בשבת.
<h2>דף קנה:</h2>
אין אובסין הגמל ולא דורסין אלא מלעיטין פירוש אובסין שתוחבין לה מאכל הרבה בגרונה. פירוש דורסין המאכל בפיה ואינו כל כך כמו אובסין. והלעטה הוא שמאכילה כל מה שיכולה לאכל מעצמה מעומד המאכל בפני עצמו והמשתה בפני עצמו. (ומדדין) [וממרין] העגלין אבל לא מלעיטין פירוש (מדדין) [ממרין] מרביצ' ופותח פיה ומאכילה ומשקה בבת אחת כלומר כרשינין ומים ביחד. ומהלקטין התרנגולים פי' שנותן לו בפיו ובולע מעצמו לא שיתננו בפיו עד מקום שאינו יכול להחזיר. וכל שכן שמלקטין כלומר שנותן לפניו המאכל והו' לוקט מעצמו דמזונותיו עליך אבל יוני שובך ויוני עליה אין מלקטין וכל שכן דאין מהלקטין שאין מזונותן עליך.
ועוד פשוט ונותנין מים על גבי מורסן אבל אין מגבלין אותו אבל מריקו מכלי אל כלי כדי לערב המים והמורס' ואפילו מורסן הרבה ואפילו כור או כורי'. ואין נותנין מים לפני הדבורי'.
<h2>דף קנו:</h2>
ומחתכין דלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ואפילו נתנבלה בשבת דהלכה כרבי שמעון כך פשוט בשבת פרש"י דלועין שנתלשו מע"ש ואשמעינן דלית ביה משום שוויי אוכלא ולא משום טירחא באוכלא כמו שכתבתי [לעיל קנ"ה ע"א] בפקיעי עמיר.
